מאת: יעל הלפמן כהן
החיבור העמוק לטבע בימים קדומים היה צורך הישרדותי. משחר הימים מחזורי הטבע ותופעות הטבע קבעו את אורח החיים. ציידים לקטים היו צריכים לדעת מתי הפירות יבשילו, מתי ירד גשם ומתי תהיה שנה שחונה. היכולת לחזות את העתיד נדרשה לצורך ניהול החיים ודרשה התבוננות עמוקה בטבע ובכוכבים. הכוהנים במצרים העתיקה מדדו את גובה הנילוס באמצעות נילומטר, ועל פי גובהו קבעו את גובה המיסים: בשנות בצורת, כשהנילוס היה נמוך, או בעיתות שיטפון, כשהנילוס היה גבוה, נקבע מס נמוך יותר עקב צפי נמוך ליבול חקלאי. אני יכולה לדמיין איך שהות כזאת בטבע, המוּנעת מכמיהה עזה להיות בקרבתו, מובילה להתבוננות וללמידה מהטבע.
גם היום, בעידן המודרני והטכנולוגי, עדיין יש חוטים עדינים המחברים אותנו לטבע. אנחנו כמהים להיות בקרבתו וחשים בהשפעה החיובית שלו על הרווחה הנפשית והפיזית שלנו. הטבע מעצים את תחושת החיבור. כשאנחנו נמצאים בטבע במקום ריק יחסית, אנחנו נוטים יותר לברך לשלום מטייל שנקרה בדרכנו בשביל. הסיכוי שנברך אותו לשלום ברחוב הומה הוא אפסי. המשיכה הזאת לטבע אף זכתה לשם משלה: ביופיליה (ביו = חיים; פיליה = משיכה), מושג המתאר צורך בסיסי של אנשים להיות חלק מהטבע ובקשר עם מערכות חיות. בקרבת הטבע האדם חש תחושת רווחה והתרוממות רוח.
הביולוג אדוארד וילסון הוא שטבע את המושג ביופיליה, שתורגם בהמשך למספר המלצות מעשיות: היפנים ממליצים על מקלחת יער, הישראלים ממליצים על אמבטיית שמש, ויש מקומות בעולם שרופאים אפילו רושמים למטופליהם מרשם – לצאת לטבע. בתקופת הקורונה רבים גילו את הטבע מחדש. הסביבה הטבעית ליד ביתי הפכה פתאום לאוטוסטרדה, מעולם לא ראיתי אותה כל כך שוקקת חיים. כשהעולם הפיזי מצטמצם ונסגר, בטבע הנפש נשארת פתוחה.
התפתחות תחום הביומימיקרי, חדשנות בהשראת הטבע, היא רק עדות אחת מני רבות למגמה של חזרה לטבע. העניין המחודש בטבע הולך וגובר ובא לידי ביטוי גם בצורות התיישבות, המזון שאנחנו צורכים, עיצוב ביופילי ועוד. חזרה לטבע היא לא רק חזרה למאגר ההמצאות שלו, היא גם חזרה לקשר אדם–טבע שהתקיים עוד לפני העידן הטכנולוגי. בממשק שלנו עם הטבע נמצאת כיום הטכנולוגיה. אנחנו משתמשים בטכנולוגיה כדי להתבונן על הטבע, נעזרים במצלמות, במיקרוסקופים ובאמצעים נוספים כדי ללמוד אותו. הטכנולוגיה הפכה לאמצעי מתווך שמעצב את הקשר שלנו עם הטבע.
שתי תמונות הנציחו רגעים שמלמדים על הקשר שלנו עם הטבע. בראשונה האדם בא אל הטבע, בשנייה הטבע בא אל האדם. בתמונה הראשונה מתועד קוף מקוק יפני זריז שחטף אייפון מתיירת, והוא בוחן אותו בסקרנות בעודו שוהה במרכזו של מעיין חם. הצלם ההולנדי מרסל ון אוסטן (Oosten), שנכח באירוע, הבין שיש כאן הזדמנות לצלם את אחת מתמונות המקוק הנדירות שצולמו אי פעם, ואכן התמונה זכתה במקום הראשון בתחרות צילומי הטבע הבין-לאומית של מוזיאון הטבע בלונדון. תמונה זו מייצגת בעיניי לא רק הישג צילומי, אלא גם רגע נדיר של מפגש בין הטכנולוגיה לטבע. קוף המקוק היפני אוחז באייפון באופן המזכיר מאוד אחיזה אנושית. הוא אוחז באחד מסמלי הטכנולוגיה של המאה ה-21 בסקרנות רבה.
בתמונה השנייה נראית יואינה, ילדה שחיה ביערות הגשם, רוחצת בנהר כשגור של קוף טמרין מונח על ראשה. הטמרין, ששונא את הרחצה, בילה רוב הזמן על ראשה של יואינה, הרחק מהמים. תמונה זו מייצגת בעיניי רגע שבו הטבע בא אל האדם, רגע של חיבור. אולי הדרך לקשר בין החדש לישן, בין האדם לטבע, עוברת דרך התבוננות מכבדת ושימוש מושכל ומידתי בטכנולוגיה, שימוש שמאפשר להבין ולדעת ומותיר מקום גם ללב להכיר ולהוקיר.
