מאת: יעל הלפמן כהן
לרגל יום הדבורה הבינלאומי שחל השבוע (ב- 20.05) נספר על מחקר חדש: גם לדבורים יש "אישיות" יציבה ומובחנת – חלקן תוקפניות וחלקן רגועות, חלק נוטות לעקוץ וחלק פחות.
הדבורים נראות חלק מקולקטיב, אבל מסתבר שבין הפרטים יש מגוון.
חוקרים מאוניברסיטת קונסטנץ בגרמניה, מהמרכז לחקר התנהגות קולקטיבית במחלקה לביולוגיה, ערכו שני ניסויים. הם חשפו את הדבורים לאיום – דגם תלת ממדי של טורף שכלל נוצה שחורה מסתובבת (חיקוי של איום אמיתי), ובדקו את כוונת העקיצה. הדגם לא כלל משטח שיגרום לעוקץ להיתקע, ולכן הדבורה לא מתה, וניתן היה לסמנה ולחזור לבדוק בהמשך את כוונות העקיצה שלה.
בניסוי הראשון בדקו האם יש עקביות בהחלטה לעקוץ (של אותו פרט באותם תנאים), גם בנוכחות של פרומון אזהרה ובנוכחות של פרטים נוספים. נמצא שדבורים בודדות נטו לשמור על דפוס עקיצה עקבי לאורך זמן. כלומר, דבורים שעקצו באחת הפעמים נטו לעקוץ גם בפעמים הבאות, ולהפך. פרומון האזהרה כצפוי הגביר את הנטייה לעקוץ (אך השפעתו פחתה בניסויים חוזרים), ונוכחות דבורה נוספת הפחיתה את הנטייה לעקוץ (אפקט שכבר זוהה במחקרים קודמים).
בניסוי השני בדקו האם ההרכב החברתי משפיע על הנטייה לעקוץ. חילקו דבורים לקבוצות לפי נטייתן לעקוץ, תוקפניות או רגועות, ואז ערבבו ביניהן, או יצרו קבוצות הומוגניות. החוקרים מצאו שהרכב הקבוצה לא השפיע על הנטייה לעקוץ. דבורים רגועות לא הפכו לתוקפניות יותר כשהיו מוקפות בדבורים תוקפניות, ולהפך. כל אחת שמרה פחות או יותר על סגנונה.
נראה שלכל דבורה יש סגנון תגובה שונה כשהכוורת מותקפת, והנטייה לתקוף לא לתקוף משתנה בתוך הקבוצה. מעניין לראות שגם בקרב יצורים שיתופיים כמו דבורים, נשמרת שונות אינדבידואליות. שונות זו מאפשרת חלוקה של תפקידים.
אם כל הדבורים היו עוקצות כל הזמן — המושבה הייתה נמצאת בסכנה קיומית.
כאשר דבורה עוקצת היא לרוב מתה זמן קצר לאחר מכן, במיוחד בעקיצת יונקים, משום שהעוקץ נתלש מגופה. לכן עקיצה היא פעולה הרסנית לפרט — והיא משתלמת רק כאשר היא תורמת להגנה על הקן כולו.
אם כל הדבורים היו מגיבות באגרסיביות באופן אוטומטי לכל איום קטן, המושבה הייתה מאבדת במהרה את שומרות הסף שלה. אנרגיה וזמן היו מופנים לעימותים מיותרים במקום לאיסוף מזון, טיפול בזחלים ובניית הכוורת. כל גירוי קטן היה גורר תגובת שרשרת של עקיצות, וכתוצאה מכך שחרור פרומון אזעקה נוסף וחוזר חלילה — מצב שיכול להוביל לקריסה.
ההבדל בין דבורים "תוקפניות" ל"רגועות" מייצר ויסות טבעי. רק חלק מהדבורים מגיבות מיד – מה שנותן למושבה "שכבת הגנה" ראשונה. האחרות מגיבות רק אם הסכנה נמשכת או מחריפה – ומספקות גיבוי מדורג. שונות זו יוצרת איזון בין סיכון לתגובה, תוך חסכון בחיי הדבורים ושמירה על תפקוד הקן.
דווקא השונות הטבעית –היא המנגנון שמבטיח יציבות, וויסות והישרדות בטבע.
*יום הדבורים העולמי נבחר כיום הולדתו של אנטון יאנסה ,מחלוצי ענף הדבוראות והמורה הראשון בעולם לגידול דבורי דבש.
בסרטון צילום איטי (Time-lapse) דבורים בוקעות לנגד העיניים.
