מאת: יעל הלפמן כהן
פרח ייחודי, קטן ומופלא מעסיק את הרשתות החברתיות בימים האחרונים. הוא גדל בטבע באזורים הרריים וקרירים ביפן, ברוסיה, ובסין. קוראים לו קוראים לו פרח הדיפיליה (Diphylleia gravi), אבל הוא הכי ידוע בכינוי פרח השלד.
אז למה שלד?
כאשר הפרח בא במגע עם מים, עלי הכותרת שלו הופכים לשקופים לחלוטין, ממש כמו זכוכית, וכך חושפים את המבנה הפרח הפנימי. אפשר לראות את העורקים שעל עלי הכותרת, שמזכירים את "השלד" של הפרח. כשהפרחים מתייבשים, הם חוזרים להיות לבנים ואטומים. הפרח השקוף נראה כמו תכשיט, והשינוי המדהים הזה, מהפנט את כל מי שצופה בו.
ההסבר לתופעה הוא פיסיקלי וקשור למבנה החומר ותכונות האור.
במצב יבש, פני השטח של עלי הכותרת אינם חלקים לחלוטין. המבנה שלהם מפזר את האור שמגיע אליהם לכל הכיוונים, ולכן האור מוחזר לעינינו כצבע לבן. במצב רטוב המים הופכים את העלה לחלק יותר ומפחיתים את פיזור האור החיצוני. המים גם חודרים לתוך הרקמה של עלי הכותרת וממלאים את הרווחים שבין תאי הרקמה. מכיוון שלמים ולדפנות התאים ברקמה יש מקדם שבירה דומה, האור העובר דרכם כמעט ולא מתפזר, ולכן עלי הכותרת נראים שקופים. כאשר הפרח מתייבש, המים מתאדים ורווחי האוויר שבין התאים חוזרים. האור חוזר להתפזר בצורה אקראית והעלה נראה לבן.
ההסבר הביולוגי לתופעה לא ברור. אחת ההשערות היא משיכת מאביקים. כשיש גשם, המאביקים פחות פעילים. כשהשמש שוב יוצאת, המאביקים חוזרים. המעבר משקוף ללבן בולט ויכול לאותת למאביקים שהפרח פתוח וזמין.
הבנה מעמיקה של התופעה הזו עשויה להוביל לפיתוח חומרים בעלי תכונות דומות. דמיינו למשל זכוכית חכמה שמשנה את השקיפות שלה בהתאם לשינויים בלחות. ציפויים המגיבים למים או לחות המשפרים מעבר אור במכשירים סולאריים, כדי להפחית אובדן אנרגיה עקב החזרות אור לא רצויות.
פרח השלד מככב בהרצאות שלי כבר שנים, אבל עכשיו "גילו" אותו מחדש. אולי כדי להזכיר לנו לחזור להיות שקופים, לחשוף באומץ את השלד שלנו שמחזיק אותנו ומגדיר אותנו ולהראות לכל העולם את היופי שלנו.
