מאת: יעל הלפמן כהן
איך ערים לומדות מהטבע להתמודד עם שטפונות?
הגשמים הקיצוניים בימים האחרונים בארץ החזירו לשיח את אתגר השיטפונות. האתגר הוא אתגר עולמי. עקב אירועי גשם קיצוניים, ערים רבות מחפשות דרכים חדשות להתמודד עם הצפות. בשנים האחרונות מתגבר העניין בפתרונות מבוססי טבע – גישות שמחקות תהליכים אקולוגיים, במקום להסתמך רק על תשתיות בטון וצנרת. המטרה: לנהל את מי הגשמים באופן חכם יותר, להפחית עומסים על מערכות הניקוז, ולאפשר למים לחלחל חזרה לקרקע.
אחד המקורות הבולטים להשראה לפתרונות הוא היער. ביער בריא כמעט לא נוצרים שטפונות: הקרקע סופגת כמו ספוג, עלים וענפים מאטים את מהירות המים, ושכבות החומר האורגני מחזיקות לחות גם לאחר הגשם. עקרונות אלו הפכו למודל לתכנון עירוני בכל העולם.
דוגמה בולטת מגיעה מסיאטל, עם פרויקט SEA Streets – רחובות המתפקדים כמערכת ניקוז טבעית. במקום משטחים אטומים שולבו ברחובות תעלות נגר קטנות, ערוגות שקועות וצמחייה מקומית המאטות את המים ומובילות אותם לחלחול הדרגתי. הגשם נאסף בשקעים ומסונן ממזהמים ע"י הצמחים. המים נספגים בקרקע או מוחזקים זמנית כדי לווסת את הזרימה. התוצאה: ירידה של כ־99% במים הזורמים למערכת הביוב מהרחוב.
בסין פותח קונספט של ערי ספוג, מתוך הבנה שהפתרון לשיטפונות בערים נמצא בעבודה עם הטבע. הרעיון הוא להחליף את הבטון שאינו מאפשר חלחול, בטראסות ושטחים ירוקים רציפים, במדרכות ובגגות ירוקים על מנת לאפשר ספיגה יעילה של המים בקרקע. המים מסוננים באופן טבעי ע"י האדמה ומגיעים אל מי התהום, מונעים את הנזק שהיה עלול להיווצר אם היו זורמים בערים. בעונה היבשה הטראסה מהווה פארק לרווחת תושבי העיר ומהווה בית גידול לבע"ח וצמחים.
בפרייבורג שבגרמניה תוכננה שכונת ואובאן כך שמערכת הניקוז שלה מחקה דפוסי ניתוב של נחלים קטנים: מי נגר נאספים מהגגות לתעלות ניקוז, זורמים בנתיבים מפותלים, עוברים דרך “שלוליות” המדמות אגני הצפה טבעיים, ורק לאחר מכן מגיעים למאגר מרכזי. כמו בנחלים, גם כאן העיקולים והאגנים מאטים את זרימת המים, מפחיתים עומסים ופועלים כמנגנון הגנה מפני שיטפונות פתאומיים.
הגישה הביומימטית מדגישה שינוי תפיסתי: מים אינם אויב שיש לסלק, אלא חלק מעיר חיה, מערכת שיש לנהל בתבונה. כשערים לומדות מנתיבי נחלים, מקרקעות מחלחלות ביער וממערכות טבע אחרות – הן מייצרות מרחבים עמידים יותר, ירוקים יותר, ונעימים בהרבה עבור התושבים.