מאת: יעל הפמן כהן
חום יולי אוגוסט, ילדים בחופשה. מי שזכה, מרגיש את הנוכחות של סבתא בימים אלה.
מפתיע מאוד לגלות שגם בטבע יש משמעות לסבתא.
מחקר שפורסם ב – 2019 גילה שבקרב לוויתנים קטלנים (אורקה), נוכחות של סבתא שעברה את גיל הפוריות היא הגורם המשמעותי ביותר המשפיע על סיכויי ההישרדות של גור לווייתנים. במשך 36 שנים עקבו אחרי שתי אוכלוסיות של לוויתנים קטלנים החיים באוקייאנוס השקט. ניתוח של 378 צאצאים בשתי אוכלוסיות באוקיאנוס השקט הראה: בשנים שלאחר מותה של סבתא, הסיכון לתמותה של נכדיה עולה פי 4.5.
צאצאי הלוויתן הקטלן נותרים לצד האם אך מתרבים עם צאצאים ממשפחות אחרות. הם מן היונקים היחידים שבחברתם חיות סבתות שעברו את גיל הפריון. (נקבות של לווייתנים קטלנים עוברות את גיל המעבר ובמשך חלק משמעותי מחייהן הן אינן פוריות). צאצאים של לוויתני קטלן נשארים בקרבת הסבתות המבוגרות, גם לאחר שהם עצמם בגרו.
המחקרים מצביעים על כך שסבתות לווייתניות ממלאות תפקיד חשוב בהעברת ידע ומיומנויות לדור הצעיר, ובכך מגדילות את סיכויי ההישרדות שלהם, במיוחד בתקופות קשות של מחסור במזון.
מחקרי עבר הראו כי לנקבות לווייתנים קטלנים שעברו את תקופת הפוריות יש את הידע הרב ביותר על ציד ויכולות להוביל את הלהקה לאתרי ציד יעילים. הן חולקות מזון ואף מגנות על הצאצאים.
נראה שהסבתא מעבירה לנכד גם מסורות תרבותיות. כמו אצל סבתות אנושיות, המסורות הללו כוללות העדפות לסוגי מזון. להקות שונות אוכלות מזונות שונים. למעשה, הסבתות מובילות את הלהקה לצוד מזון, והלווייתנים הצעירים זוכים להכיר ולהעדיף מזון זה.
גם בטבע, ניסיון החיים בא עם הגיל. חוכמת זקני השבט מועברת מדור לדור.
קישור למחקר