מאת: יעל הלפמן כהן
בעבר הרחוק חץ וקשת שימשו כטכניקת ציד מרחוק ואף זוהו כטכנולוגיה שמבדילה בין ההומו ספיינס למיני אדם קרובים שנכחדו. כיום חץ וקשת הוא ספורט אתגרי אבל בטבע יש מי שעדיין משתמש היום בטכניקה דומה לציד, דג הצלף.
דג הצלף נראה כמו דג רגיל, אך הוא אופורטוניסט וצייד מומחה. הדג מצמיד את לשונו לחלק העליון של פיו, יוצר מעין צורת צינור, מכווץ את הזימים שלו ומפעיל לחץ על המים הנורים בעוצמה לעבר חרקים הנמצאים בצמחיה מעליו. הפגיעה מדוייקת במיקום ובעוצמה וגוברת על הכוחות המעגנים את החרק לצמח. דג הצלף יכול להפיל טרף הנמצא בגובה של כ- 2-3 מטרים מעל ראשו על ידי יריקה של סילון המים מפיו!
ללא ספק צריך מאסטר בפיסיקה כדי לדייק במהירות, בעוצמה, ולפצות על השבירה של קרני האור כאשר מתבוננים על הטרף מתחת למים. כמו שחקן בייסבול הדג מגיש את "הכדור" במומחיות בכל חבטה ליעד משתנה. אם הטרף לא נופל, הדג ימשיך לצלוף ויחזור על כך מספר פעמים. כמו בכל מיומנות, הניסיון משחק. דגים בוגרים לרוב מצליחים לפגוע בפעם הראשונה. הצעירים זקוקים לנוכחות הבוגרים בקבוצה, כדי לחקות אותם ולהגדיל את סיכויי ההצלחה.
חוקרים מאוניברסיטת Bayreuth שבגרמניה חקרו את התופעה המפליאה. במשך שנה הם אימנו דג צלף לירות מים מנקודה מסויימת באקוואריום והסילונים תועדו באמצעות מצלמה במהירות גבוהה. הם גילו שלא משנה מה היה מרחק המטרה, הסילון הגיע למטרה באימפקט המקסימלי וברגע הנכון. נראה שהדג פותח וסוגר את פיו באופן שמשנה את המהירות של חלקים שונים בזרם הסילון.
יישומים?
גם אנו משתמשים בזרמי סילון לשימושים שונים, לכיבוי שריפות או לחיתוך מתכות, ואף להפרדת רקמות בניתוחים.
וברמת ההשראה היום-יומית, נראה שאפשר להגיע לכל מטרה במלוא האימפקט והעוצמה, לא משנה כמה היא רחוקה מאיתנו, באמצעות היערכות, התכווננות, ותכנון נכון של חלוקת הכוחות בדרך.
תודה לחנן מלין, משתתף, בקורס ביומימיקרי, על הקישור למידע.