מאת: יעל הלפמן כהן
בשנים האחרונות התחלתי להגדיר את עצמי כלקטת וציידת של המאה ה-21. אם הציידים והלקטים של התקופות הקדומות יצאו לטבע לצוד מזון וללקט פירות, הרי שציידים ולקטים של המאה ה-21 יוצאים לטבע לצוד המצאות וללקט השראה. כלי העבודה של הציידים והלקטים הקדומים היו ודאי אבנים חדות, מקלות ועורות לאיסוף פירות. כלי העבודה כיום הם כלי חשיבה הנובעים מהתבוננות חקרנית ופליאה.
פליאה היא כוח מולד ומיומנות חשובה בחיים, והיא מובילה לגילויים ולהמצאות. סיפורי הילדות של גדולי הממציאים והחוקרים רצופים באירועי פליאה. כאשר אנחנו מתבוננים בסקרנות, מגיע רגע הגילוי של משהו נדיר, לא מובן, בלתי צפוי. מגיע הרגע הממקד את תשומת הלב שלנו, רגע הפליאה. ספר השיאים של הטבע לא פחות מרגש מספר השיאים של גינס, ומציג תכונות ומנגנונים שפשוט לא ייאמנו.
כלב נובח מן הסתם לא ירגש אתכם. העובדה שכלב מסוגל להריח ממרחק של כמה קילומטרים, ודאי תעורר בכם עניין. אך אם יספרו לכם שכלב יכול לזהות נוכחות של תאים סרטניים באוויר שהוא נושם, כאן ודאי תגיעו לשיא של פליאה ועוררות לנוכח התכונה המופלאה והיכולת לרתום אותה לשירות האדם.
בתחילת דרכי בעולם הביומימיקרי טבעתי את המושג Bio-WOW, המתאר את הרגע שבו מזוהה תכונה מפליאה בטבע: תופעה המנוגדת לציפיות שלנו מהעולם, להנחות העבודה שלנו ולדרך שבה הורגלנו לחשוב. זיהוי רגע הפליאה וניסוח שאלת הפליאה מציתים את תהליך המחקר והחדשנות מהטבע. המצאות רבות בהשראת הטבע החלו ברגע של Bio-WOW ובניסוח שאלת פליאה. להלן שתי דוגמאות:
עמידות לחיידקים: שאלת הפליאה – איך חרקים מתמודדים עם חיידקים ללא אנטיביוטיקה?
חיידקים כידוע מסתגלים במהירות לחומרים אנטיביוטיים, ועמידותם לאנטיביוטיקה היא איום משמעותי על בריאות הציבור. חרקים חשופים לחיידקים מחוללי מחלות, אך מערכת החיסון שלהם מצליחה להשמידם באמצעות שחרור מהיר של פפטידים (חלבונים המורכבים ממספר קטן של חומצות אמיניות) אנטי-מיקרוביאליים למוקד הדלקת. פפטידים אלה גורמים נזק פיזי לממברנת תא החיידק: הם יוצרים בה חור וגורמים למותו של החיידק. הוכח כי החיידק אינו מפתח עמידות בפני נזק פיזי זה במירוץ החימוש האבולוציוני. פפטידים אלה אומנם אינם יציבים בטבע, אך חברת Omnix Medical פיתחה טכנולוגיה מוגנת פטנט, המאפשרת סנתוז של פפטידים אנטי-בקטריאליים יציבים, מסיסים ובטוחים. עד כה פותחו מספר תרכובות אנטי-בקטריאליות, ובעתיד ניתן יהיה לפתח עוד לפי הצורך הטיפולי.
הרחקת קרח: שאלת הפליאה – איך לא מצטבר קרח על נוצות הפינגווינים?
הטמפרטורה באנטארקטיקה יכולה לצלול למינוס 90 מעלות צלזיוס, ולמרות זאת הפינגווינים החיים שם לא קופאים. לעובדה מעניינת זאת נחשף מהנדס מאוניברסיטת UCLA לאחר שצפה בסרט טבע. הוא מספר על רגע הפליאה שהתעורר בו בזמן הצפייה: "הבחנתי שהפינגווינים יוצאים ממים קרים מאוד וחיים בטמפרטורות נמוכות מאוד, והתפלאתי לראות שלא הצטבר קרח על נוצותיהם." שאלת הפליאה הובילה למחקר שבו התגלה שנוצות הפינגווינים מכילות נקבוביות קטנות הלוכדות את האוויר והופכות את פני השטח לדוחי מים בצורה קיצונית. כשיש מים על הנוצות, הטיפות מתגלגלות או מנוערות על ידי הפינגווינים, והיווצרות הקרח נמנעת. תכונה זו תוכל לשמש בעתיד למניעת הצטברות של קרח על כנפי מטוסים. "קצת אירוני שציפור שאינה עפה תוכל יום אחד לסייע לאווירון לטוס בבטחה," סיכם המהנדס.
מאז שאני צועדת עם פליאה במאגר ההמצאות של הטבע, אני לא מפסיקה לראות המצאות סביבי. כל אורגניזם הוא פונקציה מהלכת, כל שטח צומח הוא שדה של אסטרטגיות. הרגל זה מעשיר את חוויית השהות שלי בטבע ומחבר אותי למאגר הפתרונות שלו.
