מאת: יעל הלפמן כהן
בעלי חיים בדרך כלל מפחדים מאש, אך לפחות מין אחד לא רק שאינו מפחד, אלא אף מנצל את הפחד הזה לתועלתו. מדובר על מספר דורסים מאוסטרליה שעל פי עדות ראייה משתמשים באש.
עדי ראייה מספרים שהציפורים הללו מסוגלות לקחת מקלות בוערים מאזורי שריפות, להעביר אותם עם הטפרים או המקור ואז להפיל אותם באזור ללא אש, ובאופן הזה להתחיל שריפה נוספת. הן יכולות לעשות זאת לבד או כקבוצה, והן חוזרות על המעשה עד שמתחילה שריפה משמעותית. כאשר השטח בוער יוצאים מתוך העשב חרקים, חגבים, לטאות ועוד…הבורחים מהאש, אך נתפסים ע"י הדורסים. זוהי דוגמא להתנהגות אופורטוניסטית בטבע.
ההתנהגות לא צולמה או תועדה והמחקר שפורסם מבוסס על עדויות שנאספו בקרב האבוריג'ינים החיים בטריטוריה הצפונית של אוסטרליה, לצד הציפורים, וכן עדויות ראייה של כבאים. הרעיון של "ציפורי האש" נוכח אפילו בטקס אבוריג'יני שבו זקנים מתחפשים לציפורים אלו ומניעים מקלות בוערים.
זהו מחקר "אתנו-ביולוגי" המבוסס על תצפיות חוזרות, סיפורים מיתיים וזיכרונות המועברים מדור לדור – ידע שנוצר מהתבוננות ותשומת לב לטבע. גם אם יצליחו לצלם את האירוע יהיה קשה להוכיח אם הציפורים הרימו בכוונה מקלות בוערים כדי להפיץ אש או שהפעולה הייתה מקרית בלבד.
בתודעה המערבית אש היא נחלת האדם, והיכולת של האדם לשלוט באש היא אחת המקפצות הגדולות של ההתפתחות האנושית. אבל אולי אנחנו לא היחידים שמשתמשים באש לתועלתנו. יש המשערים שציפורים שלטו באש זמן רב וייתכן שבני האדם קיבלו השראה להשתמש באש לאחר שהיו עדים לתכונה זו אצל הציפורים – למידה קדומה של האדם מהטבע.
המודעות לתופעת "ציפורי האש" חשובה לניהול שריפות הבר באוסטרליה. הידיעה שדורסים עשויים להפיץ את השריפות הלאה, משפיעה על אסטרטגיית הכיבוי.
אז בפעם הבאה שאתם משתמשים בביטוי "מוח של ציפור", תחשבו פעמיים. הצתת אש ע"י ציפורים, בהנחה שהתנהגות זו מכוונת ונכונה, מצביעה על כך שלציפורים יש אינטליגנציה גבוהה יותר ממה שחשבו קודם לכן.