מאת: שוקי רביב
עריכה: יעל הלפמן כהן, אמנון האן
הם כאן! זריזים ועליזים, צוהלים בקולי קולות ומזכירים לכולנו שגם האביב כבר כאן ובגדול.
בימים אלו של שלהי האביב ותחילת הקיץ ניתן לצפות במפגנים אווירובטיים וקולניים של ציפורים קטנות ושחורות הלא הם סיסי החומות. שמו המדעי של סיס החומות הוא Apus Apus, בלטינית "חסר רגליים" פעמיים , מרמז על כך שהסיס מבלה את רוב חייו באוויר. בדרך כלל נראה אותם בתעופה בלבד, למעט כניסות ויציאות חפוזות מהקן. הם צדים חרקים, מנקים את נוצותיהם, מזדווגים וישנים באוויר. למעשה, אין אף ציפור שמבלה חלק כל כך גדול מחייה ושגרת יומה בתעופה.
הסיסים אינם מסוגלים לעמוד על הקרקע וגם לא לנתר ממנה ולהמריא. אם מסיבה כזאת או אחרת יימצא הסיס על הקרקע, דינו נגזר! הוא לא יצליח להמריא. לכן, הסיסים בוחרים באתרי קינון גבוהים הממוקמים בקירות אנכיים שמהם הם "נופלים" מספר מטרים למטה לצבירת המהירות הנחוצה להם לטיסה. למרות שמשקלם הוא פחות מ-40 גרם, הם מגיעים למהירות של -120 קמ"ש, ויכולים לעבור כ- 750 ק"מ ביום נדידה. הצעירים יכולים לבלות שלוש שנים רצופות בתעופה, מבלי לנחות פעם אחת!
כדי להיות אומן תעופה שכזה דרושות התאמות שיכולות לעורר השראה בהקשרים ביומימטיים. למשל, במהלך השינה הסיס חוסך באנרגיה על ידי "השבתה" של חלקים מסויימים במוחו, ובמקרים שבהם הסיס חשוף לטמפרטורות נמוכות מאוד, או במזג אוויר סוער כשההורים אינם מסוגלים לצוד מזון ולהאכיל, ירד קצב חילוף החומרים למינימום הדרוש. תופעה זו, שנקראת "טורפור", אופיינית גם לקוליברים, שלא יכולים להרשות לעצמם בזבוז אנרגיה על חימום הגוף בשעות השינה.
בתקופת גידול הצאצאים, יצוד כל הורה סיס כ- 20,000 חרקים מעופפים ביום אחד (!) לשם האכלת צאצאיו שבקן. הוא אינו בולע את הברחשים, אלא אוסף אותם בפיו ובעזרת הרוק המיוחד שלו (המשמש גם כחומר דבק בעת בניית הקן), הופך אותם לגוש קטן בגודל של חרצן זית, אותו יחדיר לגרונותיהם של גוזליו.
הרוק עצמו הוא חומר מופלא וראוי למחקר וחיקוי. הוא מסוגל להתמתח מאוד ואפשר אפילו לסובב חוט ריר מפי הציפור על מקל ולגלגל את כל החוט עליו. הריר הדביק הוא סמיך ושקוף ונקרש במהרה. כעבור זמן מה הוא גם מתקשה. ריר שמתקשה תופח במים חמים.
הסיסים שוהים בארץ כ- 100 יום, ואז שבים לאפריקה. אחד מאתרי הקינון הידועים שלהם בעולם הוא הכותל המערבי. משנת 2008 החלו לקבל את פניהם בטקס ברחבת הכותל עם שובם לקנן במקום.
הפסל הבריטי מארק קורת' יצר פסל ברונזה, הנקרא "עץ התקווה" המוצב ב"גן התקווה" בבית החולים לעינים "סט ג'ון שברובע הנוצרי בירושלים. זהו פסל של עץ זית בגודל טבעי , שבין ענפיו יצוקים 150 פסלוני סיסים בגודלם הטבעי ובמצב תעופה. קורת' ראה בסיסים, אוהבי החרות ללא גבולות, המגיעים יחדיו מאפריקה, מקננים בכל המקומות הקדושים, ושבים יחדיו לאפריקה, סמל של תקווה ואחווה בין שלוש הדתות האברהמיות המונותאיסטיות שעץ הזית אהוד על כולן.
עם שובם בימים אלו, נקבל בברכה את בשורת התקווה שהם מביאים.
תודה לאמנון האן, מייסד עמותת "ידידי הסיסים", על המשוב לידיעה.
פסל עץ הסיסים. צילום:אמנון האן