מאת יעל הלפמן כהן
בשבוע האחרון התמלאה הרשת בתמונה של בז לצד המפציץ B2 בטענה שמדובר על פיתוח בהשראת הטבע. אמנם יש דמיון חזותי בין השניים אך אין עדות מדעית לכך שאכן היה כאן תהליך שיטתי של חיקוי הטבע (ביומימיקרי). מה בכל זאת הדמיון בין השניים ?
החמקן B2, אחד המטוסים הצבאיים המתקדמים בעולם, בעל צורה ייחודית המתוכננת לחמוק ממכ"מ. יכול לשאת פצצות כבדות חודרות בונקרים והשתתף בשבוע שעבר בהתקפה על מתקני הגרעין באיראן. בעל טווח טיסה מרשים ללא תדלוק (רק אווירי).
הבז הנודד (Falcon peregrinus) ידוע במהירותו, זריזותו וחמקנותו המדהימים. על ידי קיפול כנפיו פנימה כדי למזער את הגרר, הבזים יכולים לדהור באוויר במהירויות של קרוב ל-320 קמ"ש. במשך עשרות שנים, מדענים ניסו להבין כיצד העוף הדורס צולל במהירות מבלי לפגוע בעצמו או להחמיץ את המטרה לחלוטין.
במחקר שפורסם ב-PLOS Computational Biology נאספו נתונים ממכשירי GPS ומצלמות גוף שהיו על שמונה בזים. התברר שמהירויות הציפור ומסלוליה הוסברו בצורה מפתיעה על ידי אותם חוקים שבהם משתמשים טילים כדי ליירט מטרות ! הבז תלוי במערכת ניווט מולדת – בדומה לזו שנמצאת בטילים.
על מנת לבצע התאמות במסלול תוך כדי תנועה, טילים מודרניים משתמשים במערכת שמבצעת שינויים קטנים בדרך. באופן דומה, בז נודד מנווט תוך כדי ביצוע התאמות קלות במיקום הכנף ובמהירות לפני רגע הפגיעה. האופן שבו העוף הדורס מעריך את הנתיב למטרה עדיין לא ברור.
ואם נחזור לחמקן, מבנה הכנף שלו מזכיר את הפרופיל האווירודינמי של הבז. עיצוב זה ממזער את הגרר ואת חתימת המכ"ם, ומאפשר ל-B2 לחמוק מבלי להתגלות דרך מרחב אווירי עוין. חתימת המכ"ם של המפציץ כה מופחתת עד שהוא יכול להיראות על מסכי האויב כמעין ציפור קטנה!
אז בהיבטים שונים, החמקן דומה לבז, והבז דומה לחמקן, וגם אם אין כאן תהליך שיטתי של חיקוי הטבע, יש דמיון בין השניים בסוג הפתרונות שעוצבו לאתגרים דומים.
בסרטון – איך מגלים מה המהירות האמיתית של הבז ?