מאת: יעל הלפמן כהן
בימים הקפואים האלה, ישנם בעלי חיים רבים שאין להם קורת גג. איך הם מתמודדים עם הקור המקפיא? אספתי מגוון פתרונות והמכנה המשותף של כולם הוא תושייה לצד עיקרון מפתח בטבע – "זבל של האחד הוא תנור חימום של השני". בטבע קור קיצוני הוא הוא בעיית אנרגיה. בעלי חיים רבים לא “מייצרים” חום, אלא לומדים למצוא אותו. גם אנשים למדו להשתמש בחום שיורי.
הרעיון לידיעה התחיל כשבן זוגי חזר מטיול במדבר וסיפר על חתול שישן בתוך הגחלים של המדורה, התחמם בצינת המדבר. לצערי הוא ברח לפני שתועד בעדשת האיי פון.
אם במדבר קר בלילה, מה יעלה בגורלם של החתולים בסיביר שם הטמפ' יכולה להגיע למינוס 40 מעלות ?
בעיר יקוטסק שבסיביר תושבים מקומיים יזמו פתרון. במקום לתת לחום השיורי של צינורות ההסקה העירוניים להתבזבז, הם התקינו עליהם מעין קופסאות עץ מבודדות. החום עובר דרך דופן המתכת של הצינור ומחמם את הקופסא לטמפרטורה קבועה של 25 מעלות, ללא צורך בחשמל נוסף. הפרוייקט נקרא 'עורקי החיים' והוא הפחית את תמותת חתולי הרחוב בעיר ב-60% בחורף האחרון.
חום שיורי משמש גם לחימום אנשים. בפארק התעשייתי בעיר קולנדברג שבדנמרק, הבנוי על עיקרון הסימביוזה התעשייתית, חום שיורי שנפלט במפעל לייצור חשמל מועבר בצינורות לעיירה הסמוכה ומשמש לחימום הבתים ! (לא סתם חם במי הים ליד תחנת הכוח בחדרה)
בעלי חיים מזהים אובייקטים ש”זוכרים” חום, למשל סלעים שסופגים קרינת שמש ומתחממים לאט. זוחלים כמו לטאות נשכבים על סלעים כדי להעלות את טמפרטורת הגוף בלי להשקיע אנרגיה מטבולית. הסלע משמש כ־"סוללת חום" והלטאות נטענות.
כאשר אין מוקד חום חיצוני – יוצרים אחד. באזורים הקפואים של אנטארקטיקה, פינגווינים קיסריים מתמודדים עם טמפרטורות שיכולות לצנוח הרבה מתחת לאפס ועם רוחות עזות במיוחד. כדי לשרוד, הם משתמשים באסטרטגיה חברתית פשוטה אך גאונית: הצטופפות.
הפינגווינים מתכנסים לקבוצה צפופה, שבה כל פרט מצמצם את שטח הפנים החשוף לקור. אבל הדבר המעניין באמת הוא הדינמיקה: הפינגווינים מחליפים ביניהם מקומות באופן מתמיד. מי שעמד זמן רב בשוליים הקרים מתקדם בהדרגה פנימה, ומי שנהנה מהחום היחסי במרכז נדחק החוצה. אין מנהיג שמנהל את התהליך — זהו סדר עצמי הנוצר מתגובות מקומיות פשוטות לתנאי הקור.
בברכת חורף חמים.
תודה ל morningisrael5 על המידע בנושא החתולים בסיביר.
בסרטון- אלפי פינגווינים מתגודדים ונעים יחד בסנכרון.