מאת: יעל הלפמן כהן
ריקוד החיזור של ציפור גן העדן החיה באזורים טרופים, עולה על כל דמיון. כדי לזכות בחיבתה של הנקבה, הזכר יוצר מעין צלחת עם גופו, וחושף רצועה של כחול על רקע השחור המרשים, ואם לא די בכך, אז גם זוג "עיניים" כחולות. הוא קופץ בקצביות מול הנקבה האפרורית למדי, שבוחנת בסקרנות את ההזדמנות. השחור החזק מייצר ניגודיות עם הכחול שנראה זוהר יותר על רקע זה.
במחקר התגלה שהנוצות השחורות סופגות 99.95 אחוז מהאור, ויוצרות שחור כהה להדהים, הודות למיקרו-מבנים שמזכירים סוג של יער כאוטי. לשם השוואה, לנוצות אחרות יש מבנה מסודר של ענפים המתפצלים מענפים (בדומה לפרקטל) אבל דווקא הכאוס הוא האחראי ליצירת הצבע השחור.
מבנה זה בעצם לוכד אור, ומקפיץ אותו סביב החללים הזעירים בין הענפים. ככל שהאור מתפזר בצורה זו, כך יותר ממנו פוגע שוב במשטח הנוצה. וככל שהאור פוגע יותר פעמים במשטח הנוצה, כך יש יותר הזדמנויות להיספג ולא להשתקף לעין הצופה. העיקרון הוא ספיגה מבנית, בניגוד לפיגמנטים שסופגים אורכי גל מסויימים ומחזירים אחרים, ובאופן הזה יוצרים צבע. בספיגה המבנית האור ממשיך "לקפוץ" סביב המבנים ביער. נוצות במבנה זה נדירות בעולם החי.
השחור היום שחור מאוד וזוהי אולי בשורה למהנדסי החומרים. חומרים סופר-שחורים המיוצרים במעבדה מבוססים על מבנים סדורים לפיזור אור. חומרים סופר שחורים אלו נוטים להיות שבירים. אולי דווקא שינוי הגישה ואימוץ המבנה הכאוטי יאפשר יצירת חומרים חדשים ועמידים יותר.
מוכנים לראות את הריקוד ?